מאת: גליה אנגל
***אזהרת טריגר: הפסקה הראשונה וסרטי הוידיאו בכתבה כוללים עדויות ומידע על התעללות בילדים ובנשים***
הסיפור על הכת המטורפת של דניאל אמבש מבלבל אותי כבר תקופה. מצד אחד, אני זוכרת היטב את הכתבות האיומות כשסיפור הכת הסדיסטית התפוצץ בתקשורת. התיאורים היו כל כך קשים שהראש סרב לקלוט שאלה דברים שקרו במציאות: ה"דינים" של אמבש, כך הוא קרא לזה, היו אמצעי ענישה נגד הילדים והנשים, שכוללו התעללות מינית, הרעבות, מכות עם כבלים, שימוש בשוקרים באיברי מין, החזקה בתנאי עבדות וצורות חולניות נוספות של עינויים פיזיים ומנטליים. המיסגור המקורי של הסיפור צייר את הנשים כקורבנות כמעט פסיביות של מנהיג הכת, כמי שצפו בעינויים המזעזעים ולא העזו או לא יכלו לצאת להגנת הילדים.
מצד שני, בשנה האחרונה צצו לא מעט כתבות וראיונות עם ארבע הנשים המכנות עצמן "נשות אמבש". הארבע מספרות בכל כלי התקשורת ובמדיה החברתית על העוול הגדול שמוסדות המדינה עשו להן, לילדיהן ויותר מכל – לדניאל אמבש עצמו, כאשר פירקו את הכת ואסרו אותו.
הבלבול שהרגשתי בנוגע למקרה הוא אחת מהסיבות לכך שציפיתי בתחקיר המטלטל של "המקור", שבו דיברו באומץ בלתי נתפס הילדים ששרדו את החיים בכת. אחד מהדברים שהבנתי בעקבות הצפייה הוא ש"נשות אמבש" נמצאות במצב רגיש גם היום. ממש עכשיו הן מושפעות עמוקות ונמצאות בקשר רציף עם אמבש, שמפעיל עליהן מניפולציות קשות דרך הכלא. זה בהחלט מעלה תהיות לגבי החירויות שניתנות לאדם, שברור לחלוטין כמה הוא מסוכן.
המאסר בישראל לא קשור לצדק, וכולנו מפסידים
הסיפור של אמבש נשמע אולי ייחודי, אבל נוגע לשאלות רחבות יותר. הגיע הזמן שנחליט, כחברה, מה המטרה של מאסר בבתי הכלא. זו הרי לא נקמה מסוג "עין תחת עין". האם מאסר הוא אקט ענישה? האם המאסר נועד להגן על החברה? לספק צדק לקורבנות?
מה שקורה כרגע, לפחות בתחום עבירות המין והאלימות המגדרית על גווניה (חוץ מאלימות כלכלית), הוא שמאסר נחשב ככלי ענישה בלבד. כשזה המצב, מוצדקת ונחוצה הענישה ככל שתהיה, הנטייה של בית המשפט היא להפחית, לרחם, לנסות להמתיק את העונש.
גם ההגנה על החברה מוגבלת, שהרי צריך לאזן את הזכות של החברה להגנה מול ריסון כוחה של המדינה להגביל את זכויות הפרט של אדם לתקופה קצובה ומוגדרת מראש, ללא קשר לירידה במסוכנותו.
על צדק לקורבנות בבתי המשפט אני בכלל לא מדברת. לא ניתן להשיג צדק לקורבנות בעסקאות טיעון מקלות ועם סכומי פיצוי זעומים ומגוחכים. צדק לקורבנות זה כבר עניין של תשלומים, ליווי ארוך טווח של עו"ס, טיפול נפשי ארוך טווח בחינם, הגנה מצד גורמי אכיפת החוק ובייחוד לאחר שהפוגע משתחרר מהכלא, עזרה במציאת עבודה, עזרה בשכר דירה, סבסוד לימודים, תנאי הלוואות מיוחדים בבנקים, דמי בט"ל, סיקור תקשורתי אוהד וכן – חד צדדי, כי אין שני צדדים שווים לפגיעה, מה לעשות. אלה דברים שהקשר שלהם להליך המשפטי ולגזר הדין הוא רופף ביותר, במקרה שהוא בכלל קיים.
דניאל אמבש ממשיך להפעיל את נשות אמבש מהכלא
כקונספט וכמטרה בפני עצמה ענישה היא דבר מיותר שלעולם לא ישיג את מטרתו. אך לא כך תקופות מאסרים ממושכות, שמאפשרות שיקום משמעותי בסביבה מוגנת, לקורבנות וגם לפוגע, לפני היציאה חזרה לחברה. אחרת, אין ממש טעם במערכת כליאה שממנה פושעים יוצאים אלימים ומסוכנים יותר ממה שהיו כשנכנסו אליה.
שלוש המטרות למאסר בעיניי חייבות להיות – הגנה מיידית על הציבור ועל נפגעי העבירה בפרט, שיקום הנפגעים ונטרול מסוכנות הפוגעים בעזרת טיפולים פסיכולוגיים, סוציאליים ופסיכיאטריים. ענישה? הרבה מתחת למטרות האלה.
הרי אם אלו לא המטרות, מה הטעם בכך שאמבש בכלא בזמן שהוא ממשיך להפעיל בצורה פוגענית והזויה את עמודי התווך של הכת שלו באופן טלפוני כבר 10 שנים? אנחנו באמת מצפות, כחברה, שהוא ישתחרר ולא יהיה מסוכן יותר? זה נראה לכן כמו אדם שעובר תהליך שיקום בכלא? בפרקליטות דרשו 65 שנות מאסר לאמבש, אך בבית המשפט גזרו רק 26 שנים. וזו ממש לא הפעם היחידה שאדם שפגע מינית בילדים מקבל עונש מקל. זה קורה כי אין שום משמעות אחרת למאסר חוץ מענישה וזה יוצר בעיה.
קורבנות ומתעללות: איך נעניש את נשות אמבש?
ומה עם הענישה של נשות אמבש? מזעזעים ככל שיהיו הסיפורים על מה שקרה להן, התעללות בילדים זו עבירה חמורה – והן לא הביעו חרטה או רצון להשתקם. הסיבה היחידה הנשים לא נכלאו בעצמן על הזוועות שחוללו בילדיהן וזו בזו הייתה שהמערכת לא מזהה גוונים אפורים ותייגה אותן כ"קורבנות" נטו.
האמת היא שהן לא קורבנות האלימות הראשונות ולצערי, כנראה גם לא האחרונות, שמתעללות בילדים – ואבוי לנו אם זה יעשה קריטריון להגנה משפטית. מערכת המשפט בישראל נוטה להתייחס בסלחנות יתרה לפשעים של קורבנות מסוג מסוים. למשל, אם נשים שסופגות אלימות פוגעות בילדים המערכת המשפטית מתאזרת במידת הרחמים.
במקרה של נשות אמבש, היעדר הענישה מסוכנת במיוחד: היות ולא נענשו, הן ממשיכות לפגוע במי שהיו נתונים למשטר הטרור מצידן כקורבנות-פוגעות. אני מניחה שהן עושות זאת בגלל השליטה של אמבש עליהן מבית הסוהר, אבל גם אם כן וגם אם לא, ברור שהמעשים שלהן פוגעניים.
בערוץ היוטיוב שאותו מתפעלות נשות אמבש נמצאים היום סרטונים של קטינים, שנפגעו בכת. הן גם מפיצות שקרים מרושעים על אנשים צעירים, שהיו הילדים שעברו את כל חייהם בתנאי עינוי, שלא היו קיימים אפילו באושוויץ. הן מכחישות את האלימות שעברו הילדים שחיו בכת ובכך פוגעות בתהליך ההחלמה של מי שהיו קורבנות חסרי ישע בסיטואציה.
מה עם ענישה משקמת?
היעדר הענישה פוגע גם בסיכויי השיקום של נשות אמבש עצמן, גם בהחלמה של יתר שורדי הכת וגם באפשרות שיהיה אפילו קצה של תהליך להפחתת המסוכנות של אמבש עצמו, שיצא חזרה לעולם בעוד 16 שנים בלבד. איך אני מציעה להגיב למעשיהן? מטרות הענישה במקרה הזה צריכות להיות הגנה מיידית על הילדים שנפגעו, שיקום הנשים הנפגעות ונטרול המסוכנות שלהן בעזרת טיפולים פסיכולוגיים, סוציאליים ופסיכיאטריים.
נשות אמבש צריכות להיות מורחקות מהחברה, מורחקות אחת מהשניה ומורחקות מדניאל אמבש. לא רק כעונש, אלא בעיקר כי הן צריכות טיים-אאוט, פסק זמן מרפא, במקום בטוח ומוגן שבו יוכלו להתבונן במציאות לאשורה ולהתחיל להבין במי הן תומכות ובמה הן שותפות עד היום. הן זקוקות למסגרת שתאלץ אותן להפסיק את הפעילות הקדחתנית הנוכחית שלהן, לעצור אפילו לרגע ולהביט על גודל הזוועה שהן חוללו ומנסות בכל כוחן להמשיך ולחולל.
במצב הנוכחי, הן נמצאות בלימבו שבו הן לא מסוגלות להגיד שהן היו קורבן לאלימות. הן למעשה מעולם לא יצאו מהכת ואין להן שום יכולת לעשות זאת בעצמן בתנאים הקיימים. במקרים כאלה לעיתים צריך מישהו חיצוני שיעשה הפרדת כוחות בקרב חבורות פוגעניות, שהחברות בהן גוררות אחת את השניה נמוך יותר. הגורם החיצוני חייב להיות המדינה. המדינה צריכה לקחת אחריות היכן שנכשלה במשך 15 שנים ארוכות מדי, שבהן פעלה הכת וממשיכה להיכשל גם היום, 10 שנים אחרי.
בעולם מקביל, בו מדינת ישראל הייתה מצליחה ליייצר מערכת ענישה עם ערך מוסף כלשהו, הדברים היו נראים אחרת. הינו יכולים להתמודד משפטית עם מקרים קשים ומורכבים כמו זה של "נשות אמבש", שאי אפשר לטפל בהם באמצעות התשתית הרעיונית הרעועה של מערכות הענישה הקיימות היום.
ולמרות שכרגע אין לנו מערכת שמסוגלת לשפוט ולהעניש קורבנות אלימות שבתורן הפכו לפוגעות מהסוג המזעזע ביותר, אי אפשר לתת לנשות אמבש להמשיך בחייהן ובהתגייסות עבור אנס סדיסט מופרע ואלים כאילו לא קרה כלום, בלי מינימום של הכרה במציאות ולקיחת אחריות על חלקן בזוועות. כבר 10 שנים שהן פוגעות שוב ושוב ושוב באותם ילדים, שהילדות שלהם הייתה גיהנום עלי אדמות – גם בגללן.
לקריאת מאמרים נוספים בנושא ענישה לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה: צילום מסך מראיון של נשות אמבש בתכנית של אורלי וגיא