******
כואב לה באישה האחרת זו שהוא נקשר אליה באונו
ומסמן ת׳טריטוריה שלו בה שהיא, אינה אני ואני,
איני בה ולכן הוא, אינו בי
כל הכאב המשולש כובל בי בקצוות מעיד נהמות
סרח עודף אני שאין בה הופכין ואינבי נוהגים בי
שאני, איני אחוזה ומילותי לרוח. שהנישוקים שלו
אליה שהם זה בזו מתרפקים ואני? מיחוצ למסגרת
תלויה על חוט-בלימה הו מי ייתן שעשני אישה
אחרת
******
אחרי שהָלַכְתְּ הסתכלתי בקצוות שֶׁלָּךְ וראיתי אוֹתָךְ
מביטה בעצמי וראיתי, שכל מאודי בך נשבר. את
קנית לי עדי של זהב ובו עגור-ים אך מזמן, העלה
אבק הפוחלץ שלו בסלון ואני לא יכולה לשכוח איך
שלא הלכנו לישון ושתינו אדום-יין ניגר משפתייך
מתיז על נוצת העגור הלבן בה הרפת בגופך
שנענה ברפרוף שהזנקתי בך והנה את נוצה והנה אני עגור והנה את פוחלץ ואני
האבק על שפתייך שאוגרות
מחילה ביין
******
מתי תעסי את גבו מתי תפתחי את אונו תקבצי לאנחות תאספי בו קְדֵרוֹת שקדר
במלוא יגונו ואת, תשתי מהן מים זכים ותצקי את השאר על ראשך התמים
וכשאתם, תתאספו לטיפה אחרונה את תחבלי בו בייראת ההווה תכנסי בו בתמים
ותזעקי
פיך מלא מים
******
בתוך
מכשיר העינויים, יש אהבה שנכמרת כך: עינוי על גביי עינוג בתוך עינוי בתוך
אהבה בתוך.
שם מוטל ספק ללא נוע מוטל מסרב להתבלט
מסרב להתלבט מוטל. לא הבטנו בו אך שתינו, הו
לגמנו מבקבוק יגונו פעם-אחר-פעם-שוב- בעודו
מוטל פרקדן אל בין כפות רגלינו שם, חולצת אני
נעל בנסיון לקרב את ההתקרבות, את האחיזה
באדמה באופן התפלשות וכשניתכסה, במלוא עפר
שדמעותיי הפכו לבוץ, דביק וחם, נעגל בין גוף לגוף
עוגת בוץ נחמדת לעטוף בה עם עשב בקצוות (במקום
סוכר) עשב שוטה היה זה
זה היה מזמן
שכבנו, את הספק מעכנו בערמת הגוף והמתנו
בדריכות ליורה שהיכה
בעוגת בוץ שנמסה
נמרחה בתוכנו ומעל הספק
ומתחת לספק
******
נטע לאור היא מעצבת אופנה לשעבר, מחפשת דרך בהווה, מגדלת ילדים במרכז הארץ, מקשיבה
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה"
תמונה בראש הכתבה: Free-Photos מאתר Pixabay
