אני מעוניינת להסביר מה זה סקס עבור נשים. קודם כל מקדימה ואומרת, שאני מכלילה, יש מיעוט של נשים שאינן חשות כך, אני מדברת על הרוב.
לטענתי, כינונו של המושג סקס יוצר הפרדה בין תופעת המין לבין תופעת יחסי האהבה. סקס והתרבות סביבו שמים דגש על האקט הרבייתי, על החדירה, הגמירה, האיברים הארוגניים, ציצי תחת וכו׳. כל אלה הם רק גילויים פיזיולוגיים, מצמצמים, של יחסים בין בני אדם. הרדוקציה הזו שבה הדגש הוא על סקס היא המקור הראשוני להחפצה, הוא הזירה שבה האחר הוא אובייקט למעשי המין שלך, לחדירה לגמירה, מעין ויברטור נטול סובייקט.
לכן, ומאז שנטבע המושג סקס, במשמעותו בחברה בת ימינו, ונוצרו סביבו תרבות, מוצרים ומסחר אינסטרומנטליים גרידא, עצם הדיבור על סקס מבצע הפרדה ואבחנה בינו לבין אהבה.
וההפרדה הזו היא ניתוק מלאכותי גברי שאולי הוא תוצאה של הדחקה רגשית קולקטיבית גברית, כי מיניות היא חלק מאהבה. אהבה במובן של קשר נפשי בין שני סובייקטים, שכל אחד מהם רואה את האחר, את צרכיו ורצונותיו, כשמכירים זה את זה כשמתבצעת תמסורת רגשית, לאו דווקא בזוגיות, יש להדגיש.
לא נראה לי שיש ספק למישהו בעולם שסקס במובן הזה שאני מדברת עליו הוא מושג גברי, אשר נולד בעולם שהתרבות בו נשלטת על ידי גברים.
לפיכך, בזירה המינית בין גברים לנשים, הכללים, הפעילות המקובלת (דוגמה מופתית היא חדירה למרות שרוב מוחלט מהנשים לא גומרות מחדירה), הטקסים, החוקים, ההתנהלות, הקודים והרצונות שנכללים בה ואלה שלא – כולם גבריים, הומצאו על ידי מאוויים גבריים, למען גברים, ולפי חשקיהם. אנחנו אורחות בסקס הזה שהם מקיימים, גם כשאנחנו איתם במיטה.
מאחר שהעולם הזה מתאים לרבים מהגברים (מכלילה ברור שלא לכולם) הם לא מבינים מה אנחנו רוצות ולמה פתאום התעוררנו להגיד להם שחלק מהמנהגים בו לא מתאימים לנו. יש להם גם התנגדות להבין את זה, ולקבל את זה. התנגדות שמזכירה את התנגדותם של קרניסטים לקבל את העובדה שלחיות יש רגשות, אם יש להן רגשות אז לא מוסרי לאכול אותן. אם נשים לא ממש מעוניינות בתרבות הסקס שלנו, האם כפינו את עצמנו על חלקן?
לכן, כשאני טוענת לא אחת שאני פריג׳ידית, הכוונה שלי היא שאם זו תרבות הסקס הריני מוציאה את עצמי ממנה, לא מעוניינת לקחת חלק בזה. אני כן מעוניינת במיניות כזו שהיא חלק ממערכת יחסים עם אהבה, מיניות כזו היא הפסגה בחיים של אדם, מאחלת לכולנו לחוות אותה.
