מה יש לגרמניה, טאיוואן וניו זילנד במשותף? יש להן מנהיגות נשית, והתגובות שלהן למשבר הקורונה יוצאות דופן באיכותן. זה לא שלהיות אישה הופך אותך לטובה יותר בהתמודדות עם מגיפה עולמית, אבל נשים לרוב צריכות לעבוד קשה יותר כדי להפוך למנהיגות מלכתחילה, ולכן רוכשות יותר מיומנויות שעוזרות להן בהנהגה.
זו הייתה הרוח של המשפטים הראשונים שקראתי במאמר "הנשק הסודי במאבק בקורונה: נשים" (The secret weapon in the fight against coronavirus: women) שכתבה ארוא' מהאדווי ( * Arwa Mahdawi) בגארדיאן הבריטי ב-11.4.20.
מהאדווי סוקרת את האופנים בהן מנהיגות נשית מתמודדת עם ניהול משברים, והסיבות לכך, לדעתה. לצערי מה שהיא כותבת הופך לרלוונטי במיוחד כשאנו זוכרות את הצוותים הגבריים שישראל בחרה להתמודדות עם המגיפה.
הכתבה מתחילה בהתייחסות לצאי אינג-וון, לשעבר פרופסורית למשפטים, שהפכה בשנת 2016 לאישה הנשיאה הראשונה בטאיוואן, באותה השנה בה ארה"ב בחרה בפעם הראשונה נשיא שהוא גם כוכב ריאליטי.
בכתבה, מהאדווי כותבת שלא כל אישה היא אוטומטית בעלת יכולת להתמודד עם המגפה טוב יותר או שהיא מנהיגה טובה יותר. לומר על "נשים" בהכללה שהן יותר חומלות ונוטות לשיתוף פעולה זה חוטא למטרה, גובל בסקסיזם ולא מקדם. אבל מה שכן אפשר לומר הוא שנשים צריכות להיות טובות יותר כדי להפוך מנהיגות.
מהאדווי מציינת שמצפים מנשים להרבה יותר משמצפים מגבר, והן צריכות לעמוד בסטנדרטים גבוהים יותר רק כדי להתחיל להילקח ברצינות. היא מציגה השוואה בין דונלד טראמפ להילארי קלינטון. טראמפ הוכיח שעודף כישורים זה לא בעיה במקרה שלו: התגובה של ארה"ב למשבר הקורונה היא בין הגרועות בעולם (אם כי בריטניה בהנהגתו של ג'ונסון זוכה גם היא למקום של כבוד פה). האגו של טראמפ מנהל את המשבר. בזמן שאלפי אמריקאים מתים, הוא עסוק בלצייץ על דירוג הרייטינג שלו. במקום לבחור בשיתוף פעולה, טראמפ עסוק בלנזוף בעיתונאים ובשאר מנהיגי ומנהיגות עולם.
כשקראתי את הכתבה חשבתי על כך שגברים יכולים לטעות, נשים לא. מנהיגים עושים טעויות וזוכרים להם את זה. לפעמים. למנהיגות יזכרו יותר. אם אחת מהן תעשה טעות, אולי גם יבנו עליה סטטיסטיקה שלמה, לדוגמא יצביעו על האישה הזאת כטענה נגדית לקריאה "אין מספיק ייצוג נשי".
נשים צריכות להיות יוצאות דופן. אם יש גברים שצריכים לפרוץ קירות זכוכית, הן צריכות לפרוץ קירות בטון. הן נמצאות בעבודה יומיומית בה הן נדרשות להוכיח יותר, גם אם היו להן מלכתחילה כישורים ששווים או עולים על אלו של גברים באותם התפקידים.
אומרים שמלמטה רואים דברים שלא רואים מלמעלה. ובכן, כשאדם נמצא בקבוצה מופלית, הוא תמיד מרגיש שהוא צריך להיות יותר ממה שהוא. בגלל זה הוא גם ייצא מעורו ויחשוב על פתרונות יצירתיים וחדשים, כאלו שצד שכבר הולך על קרקע בטוחה לא יחשוב עליהם.
חמלה לא שייכת לנשים, אבל כשאת בקבוצה מופלית, את אולי נוטה לנבור קצת יותר כדי למצוא אותה.
(*) ארוא' מהדאוי היא פלסטינית בריטית, עיתונאית, המתגוררת בניו יורק. היא כותבת על תרבות פופ, מרקטינג, טכנולוגיה, גזע וענייני נשים באשר הם. היא גם המייסדת של אתר Rent-A-Minority.
