מאת סמדר זמיר
בשבועות הקרובים המדור "פריים משלה" ישוב אלינו עם תובנות חדשות. עד אז, סמדר זמיר מעלה סוגייה חשובה לגבי הטקס הישראלי החשוב ביותר בתחום הקולנוע.
מעבר לבחירות הארציות שהתקיימו השבוע, גם הקולנוע הישראלי מצביע לנבחריו ומכתיר את זוכות וזוכי האוסקר הישראלי בטקס פרסי אופיר.
הקטגוריות היוקרתיות ביותר הן הסרט העלילתי הטוב ופרס הבימוי העלילתי. לאורך השנים, ובאופן די שיטתי, נשים ממעטות לזכות בקטגוריות אלה או אפילו להיות מועמדות בהן.
אולם, בעשור האחרון היה נראה שמצבנו משתפר עם שלוש זוכות בקטגוריית הבימוי (רמה בורשטיין, טליה לביא ועילית זקצר) וארבע זכיות בקטגוריית הסרט הטוב (שתיים לאסתי יעקב מקלברג ושתיים לטליה קלינהנדלר).
מעשרה אחוזים של סרטי עלילה של נשים הכפלנו נוכחות והתייצבנו על קצת יותר מעשרים אחוזים. ואז הגיעה שנת 2019 ורק שני סרטים של נשים משתתפים בתחרות: "אישה עובדת" של מיכל אביעד, המועמד לפרס הסרט הטוב ביותר ו-"מאמי" של קרן ידעיה. שתיהן במאיות ותיקות ומנוסות, שסרטיהן אינם מועמדים בקטגוריית הבימוי.
תוכלו לומר לי ששנה אחת לא אומרת כלום. אשמח לגלות שזה נכון ושאני טועה. אבל האמת היא שידעתי שהרגע הזה יגיע. שאכתוב משהו על זה שחזרנו אחורה.
כי האמת היא שעד שלא תיושם בישראל רפורמה עמוקה ויסודית, שתחייב חלוקה שיוויונית של כספי ציבור, תוכניות ייעודיות לקידום יוצרות וייצוג הולם במוסדות קולנוע, נמשיך לראות את סרטי הנשים בשולי העשיה. פעם יותר, פעם פחות. לעולם לא בהתאם לגודלנו באוכלוסייה או לאחוזים שלנו בבתי הספר לקולנוע.
כל עוד שינוי עומק לא יקרה, נמשיך לראות אותנו מגיעות להשגים חסרי תקדים עם סרטים קצרים ונעלמות בפיצ'רים. עושות סרט אחד ומתאיידות לתוך חיתולים ומגבונים. מתייאשות מהתעשיה ומחליפות מקצוע.
רפורמות להטמעה מגדרית בקולנוע עברו בשוודיה, אוסטרליה, אנגליה, קנדה. ישנם במציאות מודלים שעובדים.
שנה חדשה בפתח. ממשלה חדשה אולי גם ופרייםמשלה מייחלת שהיא תהיה טובה גם לקולנוע של נשים. בהצלחה למועמדות בכל הקטגוריות. את הרשימה המלאה ריכזה כבכל שנה ליאור אלפנט האחת והיחידה.
מי ייתן ובמהרה נהיה גם 50% מהתעשיה.
*גם בקטגוריה הדוקומנטרית השנה המצב בכי רע. יש רק סרט אחד של במאיות – "זונה כמוני" של יעל שחר ושרון יעיש. אני מתייחסת לכך רק בהערת שוליים, מכיוון שאת הנתונים המצטברים על קולנוע דוקומנטרי פשוט אין לי, והרבה יותר קשה לאסוף אותם. מבטיחה בהמשך, כמיטב המסורת של פרייםמשלה, לעשות הרבה כבוד לקולנוע דוקומנטרי של נשים ועל נשים.
