אנחנו מדברות כל הזמן על "לפרק את הפטריארכיה", אבל איך, בעצם? מה שפנומנלי כל כך בבאפי קוטלת הערפדים, הסדרה והדמות הוא, שהן מציעות מתווה מעשי בדיוק לפירוק הזה, ואפילו רמז לבניית העולם שאחרי הפטריארכיה. זה קשור בכוח, כדברי אחת הסיסמאות החוזרות בסדרה, זה קשור באיך להשתמש בכוח וזה קשור, יותר מהכל, בללמוד איך לחלוק בכוח. זה גם מה שהופך את הסדרה לפורצת דרך כל כך, להרבה יותר מסיפור על נערה אחת, חזקה או גיבורה ככל שתהיה.
הגעתי לבאפי באיחור רב. רק לפני שנה ראיתי את הסדרה כולה. כששודרה בזמן אמת, לפני 20 שנה, ראיתי פרקים פה ושם ולא ממש נתפסתי. זאת היתה סדרה לנערות צעירות ממני, או ככה תפסתי אותה, ולא ראיתי את עצמי כפמיניסטית או זקוקה להעצמה. כשראיתי אותה במבט לאחור הבנתי שהיא מתארת במדויק הרבה מהשלבים במסע האישי שלי, ונדמה לי שגם של רבות אחרות, מגילוי של הכוח והיכולות האישיות, עד למסקנות כלליות יותר על איך העולם עובד ובעיקר על איך אפשר לשנות אותו. ובשביל זה אנחנו כאן בעצם, לא?
כמו לכל פנטזיה על גיבורי-על, ל"באפי קוטלת הערפדים" יש מיתוס מכונן משלה, והקול המספר חוזר עליו בתחילת כל פרק: בכל דור נולדת נבחרת אחת. היא לבדה תעמוד מול הערפדים, השדים וכוחות הרוע, היא הקוטלת. כך הסדרה בוחרת לספר מיהי באפי: יחידה ומיוחדת בעולם, בעלת ייעוד משלה שנקבע בלידתה ואין לה שליטה בו, ואחריות כבדה על כתפיה. בהמשך מובהר שמוות של קוטלת מפעיל את הקוטלת הבאה, ותמיד אמורה להיות רק אחת. אז זאת המהות של קוטלת: לקטול עד שתיקטל בעצמה ותפנה מקום למחליפתה. כמו רוב המיתוסים של גיבורי העל, מתחת למסר הגלוי של עוצמה וייחודיות יש מסר סמוי יותר של עצב, בדידות וגורל שלא ניתן לחמוק ממנו – אולי אזהרה לצופות, שלהעריץ גיבורות או גיבורי על זה נחמד, אבל לשאוף להיות אחת, זה קצת מסוכן מדי.
המיתוס שבבסיס הסדרה מתחיל להיסדק כבר בעונה השניה, כשלעיירה סאנידייל מגיעה קוטלת נוספת, קנדרה. ההופעה שלה קצרה אבל מראה ששתי קוטלות יכולות להתקיים במקביל ואף לעבוד ביחד, אחרי שהתגברו על החשדנות ההדדית. קנדרה היא הצצה לאיך נראית קוטלת "קלאסית", שאין בה את האישיות העצמאית והמרדנית של באפי, והיא מעוררת הרהורים עגומים עד כמה המיתוס המגניב לכאורה מספר למעשה על נערות שמופעלות כמעט כמו רובוטים ונשלטות על ידי גברים מבוגרים (חברי המועצה). קנדרה הולכת בדרך כל קוטלת ואחריה מגיעה פיית', שתשוב לסדרה מדי פעם בתפקידי אורח עד סופה. שיעור ראשון במדריכה למיגור הפטריארכיה: את לא חייבת לעשות את זה לבד, גם כשאומרים לך שכן.
היחסים בין פיית' לבאפי מסובכים ותחרותיים ונשארים כך כמעט עד הסוף. הן מגלות את כל הסטריאוטיפים של קנאת נשים וכל אחת מהן קרובה להרוג את האחרת, אבל ברגעים הספורים בהם הן משתפות פעולה, הן כוח שאין לעמוד בפניו. גם ברגעי העוינות שלהן, יש ביניהן חיבור שאין לבאפי עם אף אחת אחרת, גם לא עם חברותיה וחבריה הקרובים. זה חיבור שנובע מהבנת הייעוד המשותף שנכפה עליהן, מכובד האחריות והבדידות שהכוחות המיוחדים מביאים איתם.
שיעור שני: תביני את הייחוד והכוח שלך ושל אחרות, ותתחלקי בנטל האחריות.
האם הכוחות האלה מיוחדים באמת? כן כמובן, אבל הם לא הכוח היחיד שקיים. ככל שהסדרה מתקדמת מתגלים כוחות נוספים וחיוניים למלחמה ברע (או בפטריארכיה). קודם כל מתגלה ווילו: בתחילת הסדרה הסייד קיק הגיקית של באפי, כמעט אתנחתא קומית, ובסופה האשה החזקה ביותר בעולם, זאת שבכוחה לשחרר את כוחן של הנשים כולן. ויש עוד: אניה והזיכרון הארוך שלה, דון האמיצה והמסורה, זנדר, בעל ברית של ממש, ספייק, אנג'ל, רובין, קנדי, אפילו אנדרו, וגם ג'יילס, שמוותר על מעמד הבכורה שלו כ"צופה" ולמעשה המפעיל של באפי והופך למעין יועץ נבון.
שיעור שלישי: נשתמש בסט מגוון של כישורים ויכולות, גם כשהם נראים כמתנגשים.
באפי מתחילה להבין איך עובדת המערכת בהדרגה, ובעיקר כשהיא נבגדת בידי המועצה ולבסוף מאלצת את המועצה להישמע לה. היא מקבלת הבנה מעמיקה יותר של התנהלות העולם והתפקיד שלה בתוכו מהקוטלת הראשונה. בהופעה הראשונה שלה בסדרה, בעונה ארבע, הקוטלת הראשונה מזומנת לסייע ואז רודפת את החבורה כולה, כי היא לא אוהבת מה שהיא רואה: קוטלת עם חברים, סולידריות ושיתוף פעולה. היא גודלה בבדידות של התפקיד שהוטל עליה ומאמינה שככה זה צריך לעבוד. אבל במפגשים הבאים, היא זו שתעזור לבאפי להבין יותר טוב את עצמה ואת המערכת שבתוכה היא פועלת. המערכת שיצרה המועצה מעצימה כביכול את הקוטלת ולמעשה כובלת אותה, רותמת את הכוח שלה לאפיקים שמתאימים למועצה ומייעדת לה גורל של לחימה בלתי פוסקת ומוות אלים בגיל צעיר. כדי לעשות את כל זה, חברי המועצה הקדומים החדירו את הכוחות אל הקוטלת הראשונה בסצנה שנראית דומה להחריד לאונס קבוצתי. ראיתן פעם נשים שמהללים אותן כסופרוומניות ולמעשה עובדות עבודה אינסופית כדי לרצות גברים ולשמר את הסדר הקיים? בטח שראיתן. באפי הסדרה חושפת את האלימות הבסיסית שמסתתרת מאחורי הסדרים כאלה, ובאפי הדמות מסרבת להשלים איתם. ספק אם יש יצירה טלוויזיונית אחרת, סיפור פנטזיה אחר, שמפרק באופן כל כך יסודי את המיתוס המכונן של עצמו. אבל איך אפשר שלא? הפירוק הוא הכרחי.
שיעור רביעי, היישר מהגל השני של הפמיניזם: הביני את מבני הכוח.
ההבנה של המציאות האלימה מאחורי המיתוס הזוהר עלולה להיות מערערת. ההבנה שמי שכביכול מדריכים ומנחים אותך בעצם עוצרים אותך ואולי אפילו רוצים את רעתך, יכולה להביא להרס עצמי. יש לא מעט רגעים של הרס עצמי ואבדן דרך, גם לבאפי וגם לווילו. הגדולה של באפי מתגלה בסיום הסדרה, כשהיא מצליחה לאסוף את עצמה, מצליחה לפענח את הרמזים, להבין את יחסי הכוח ולשאוב מכוח אחר, נסתר, כוח של מסורת נשית שהוחבאה, נמחקה והושתקה, אבל מחכה להתגלות מחדש.
שיעור חמישי: תלמדי היסטוריה. היא רלוונטית מאד להווה.
מצוידת בכל התובנות האלה, באפי יוצאת להביס את הפטריארכיה. לשם כך היא נעזרת בידע, בכישורים והכוחות השונים והמגוונים שלה ושל חברותיה, ובאמון שנוצר ביניהן, כשהן מבינות שהן חייבות להיות ביחד כדי לנצח, כדי להשתחרר. מה שבאפי עושה מהפכני כל כך, כי היא מוותרת על הכוח שהוענק לה כשהיא מבינה שהכוח הזה יכול להיות של כולן. זה יהפוך אותה, אולי, לפחות מיוחדת אבל בעצם להרבה יותר. כוח משחית וכוח מוחלט משחית לחלוטין, ככה אומרים. אבל כוח שמתחלקות בו, כוח כזה משחרר.
שיעור שישי: שיתוף פעולה, אמון וסולידריות הן הדרך להביס מערכת שמבוססת על הפרדה, תחרות, שנאה וחשדנות. במקום בדידות מנוכרת, הפמיניזם של באפי מציע חברות וחיבור עמוקים בין נשים (וגברים שמוכנים להצטרף), וזה הכוח האמיתי.
ומה אז?
לא יודעת. הסדרה נגמרת בסימן שאלה. איך ייראה העולם שאחרי הפטריארכיה? מה זה אומר לעמוד בשמש בוהקת אחרי שנים בצללים? לאן ממשיכה הנבחרת האחת אחרי שפירקה את המערכת שבנתה אותה והיא כבר לא הנבחרת האחת? שיעור שביעי ואחרון: אחרי הסולידריות, המאמץ והידע שנדרשו כדי לפרק את הפטריארכיה, נצטרך שוב את הסולדיריות, וגם אומץ ודמיון, כדי לבנות עולם חדש, ואולי זאת משימה לדור הבא בכלל. האם אנחנו מוכנות להתחיל?
