הייתי בת 18 כשהתחלתי לראות את באפי. אומנם הייתי אז כבר בצבא אולם סיוטי התיכון היו עדיין קרובים מתמיד. לכן, דמות של תיכוניסטית שבמקביל לוחמת בערפדים ובכוחות האופל, הייתה בדיוק הגיבורה שחיפשתי. תמיד אהבתי סיפורים על נשים לוחמות ובאפי הייתה כל מה שחיפשתי בסדרה על נערה לוחמת.
אהבה, כישלון, ידידות, אובדן, חברות, התמכרות, כאב, עבודה, שאיפות, חלומות, פחדים, משפחה, גורל. נדמה שאין נושא שבאפי לא עסקה בו בצורה זו או אחרת, באופן משעשע, מרגש, כואב ואמתי. מאז שראיתי את באפי, עברו 20 שנה אבל אני מוצאת את עצמי שבה אליה שוב ושוב, במיוחד כאשר אני מוצאת עצמי בתקופת מעבר או בשפת ה"באפי", כאשר החיים מובילים אותי ל – checkpoint.
Checkpoint הוא שם הפרק ה -12 בעונה החמישית של באפי ולמי שלא בקיא במיתולוגיית באפי, להלן, תקציר אירועי הפרקים הקודמים: הקוטלת נוצרה בעבר הפרה-היסטורי על ידי קבוצת גברים (להלן מועצת הצופים) שהכליאה בין נערה צעירה לבין שד בכדי ליצור כלי נשק אנושי העומד לרשותם להילחם בכוחות האופל עבורם. בכל פעם שקוטלת מתה בשדה הקרב, קוטלת אחרת "מתעוררת" לחיים ומקבלת עליה את המשימה. מועצת הצופים מפקחת על הקוטלות במשך השנים. עבור המועצה, הקוטלת היא כלי נשק ולא בן אדם. הקוטלת היא בת וויתור. אחת תמות, אחרת תבוא. זה לא באמת משנה שכן כפי שמסביר ראש המועצה לבאפי: "המועצה לוחמת באופל. הקוטלת היא הכלי שבאמצעותו אנו לוחמים. המועצה נשארת, הלוחמת משתנה. כך זה היה מההתחלה".
בתחילת דרכה כקוטלת, באפי אינה מודעת ליחסי הכוחות בינה לבין המועצה. רק בעונה השלישית, מתחילה באפי להבין כיצד המועצה רואה בה כלי נשק ותו לא. בפרק "חסרת אונים" בעונה שלישית, מציבה המועצה בפני באפי אתגר לרגל הגיעה לגיל 18. בלא ידיעתה, באפי מקבלת סם שמחליש אותה והיא נדרשת להתמודד עם ערפד יוצא דופן בכוחו מבלי להיעזר בכוחותיה הפיזיים. המועצה אדישה לגורלה של באפי באותו פרק, במידה והיא תמות, זה לא באמת משנה עבורם שכן קוטלת אחרת תגיע במקומה ומותה רק יעיד על כך שהיא לא הייתה ראויה להיות קוטלת. זו הפעם הראשונה שאנו, הצופים, רואים את באפי חלשה, אבודה, קורבן של המערכת ושל השיטה שיצרה אותה. היא נאבקת להציל את עצמה ואת אמה בפרק הזה ולאחר שנאבקה עד כלות כוחותיה, אין בה הכוחות להיאבק נגד המועצה. "תקפצו לי" היא הקללה היחידה שהיא מסוגלת לסנן מפיה בתום הקרבות של אותו פרק, לאחר שהיא מגלה את האמת על המבחן. מבחנה המעוות של המועצה התיש אותה פיזית ונפשית. היא מבינה שתפקידה גוזר עליה להיות שבויה ולפעול במסגרת מערכת ושיטה שרואה בה נשק, גוף, אמצעי בר וויתור ותו לא אך היא מקבלת על עצמה את גורלה, לפחות בשלב זה.
שנתיים לאחר מכן, בפרק "Checkpoint" שוב מוצאת עצמי באפי במבחן שהציבה לה המועצה והפעם אם היא תעבור את המבחן, הם יחלקו איתה מידע. מידע שהיא תהיה זקוקה לו בשביל להיאבק נגד האויבת הנוכחית. בשנתיים שחלפו מאז, באפי עזבה את המועצה בהתרסה אבל הגיע הרגע שבו היא שוב נזקקת לעזרתם והם מוכנים לסייע לה, אך רק בתנאי שתעמוד במבחנים. באפי שוב מוצאת עצמה בעמדת חולשה ולכאורה היא שוב "חסרת אונים" אבל רק לכאורה כי הפעם היא כבר נמצאת בנקודת מעבר. הפעם היא כבר בוגרת יותר וכן, גם חזקה יותר.
כי באותו פרק היא מבינה. היא מבינה שבעצם הכוח לשלוט במהלך העניינים נמצא בידיה. לאחר שנתיים שבהן פעלה באופן עצמאי ובמנותק מהמועצה, המועצה היא זו שהפכה לחסרת אונים. המועצה ממשיכה לתפקד אבל מנותקת מהשטח ומהאירועים עצמם ולכן המועצה זקוקה לבאפי. "כוח" היא אומרת לראש המועצה "יש לי אותו". "אין יותר מבחנים" היא מודיעה למועצה, אם אתם רוצים שנחזור לעבוד ביחד, העבודה המשותפת תהיה בהתאם לכללים שאני אקבע וכך אכן קורה. המועצה נענית לדרישותיה.
הרגע הזה, הרגע שבו באפי מבינה שיש לה כוח על פני אלו שיצרו אותה, על פני אלו ששיחקו בה, על פני אלו שהתעללו בה, זה הרגע שאני חוזרת אליו שוב ושוב. אני חוזרת אל הרגע הזה בתקופות וברגעים שבהם אני חשה שאני חלשה וחסרת אונים. ברגעים בהם אני מרגישה שאני כלי משחק בידי כוחות גדולים ממני. ברגעים אלו, אני מזכירה לעצמי לחשוב כמו באפי. להבין שיש לי היכולת לקבוע את הכללים. להבין שיש לי כוח, גם ברגעים החלשים ביותר.
