Reading Time: 3 minutes השקת הויניל לאלבום "שני לבבות" של עינב ג'קסון כהן, שהתקיימה בהופעה חגיגית ומרובת אורחים ואורחות על רצפת הלבונטין במוצ"ש שעבר (16.6), היא הזדמנות טובה לכתוב כמה מילים על האלבום שלשמו נתכנסו. לקח לי כמעט ארבעה חודשים לכתוב על האלבום הזה, ואולי זה לא מקרי. למרות שמדובר

Reading Time: 5 minutes מיקה דוארי היא זמרת יוצרת צעירה ואמיצה, לדעתי מדובר באחת מהיוצרות היותר מסקרנות בשטח. את אי-פי הבכורה שלה, "הנמלים חזרו למטבח", פרי שיתוף פעולה עם אומנים כגון חמי רודנר ורונה קינן, היא הוציאה ב-2016. ב-2017 היא השתתפה בפרויקט עטור השבחים "רעב" לצד שלום גד ורונאל קרן,

Reading Time: 5 minutes בכל שנה, בימים החילוניים של "בין המיצרים" כפי שאני קוראת לתקופה שבין פסח ליום העצמאות, אני שואלת את עצמי איך זה שיש לנו כאן מספיק שירי שכול וזיכרון בשביל למלא 24 שעות שידור, ואף יותר. יחד עם זאת, הרגשתי שגם כאן חסר לי הקול הנשי, פשוטו

Reading Time: 4 minutes מאת: הגר לוי “Nina Simone was a free spirit in an era that didn’t really appreciate a woman’s genius” / Atallah Shabbaz הכל כבר נאמר על נינה סימון – לה ימלאו 85 ב-21/2 – ועל חייה ועל פועלה יוצאי הדופן. לפני זמן מה גמלה בי ההחלטה

Reading Time: 2 minutes השם ענת מושקובסקי כנראה לא אומר לכם הרבה יותר מדיי,חדי העין והפייסבוק שביניכם אולי זוכרים את הפרסום להופעה האחרונה מלפני שלושה שבועות. אבל חיפוש מהיר בגוגל יזכיר לכם שענת פועלת לא מעט שנים עם שירה ז כרמל ויפעת זיו כחלק משלישיית הסוויינג האחיות לוז. לפני מספר

Reading Time: 5 minutes אמנות יכולה למצוא דרכים נוספים לבטא את הדברים שלא תמיד ניתן למצוא להם מילים. בציור, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ובשירה – המדיום מאפשר לדייק את המסר, האישי או הפוליטי; את הרגשות והתחושות, את הדברים שאנחנו לא תמיד מצליחות להביע ולתאר בעצמנו. לרגל יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים

Reading Time: 3 minutes לפני כמה ימים כתבתי פה על איך שהפמיניזם הרס לי את החיים – או יותר נכון, את המוזיקה שאהבתי, בין היתר של לאונרד כהן וניק קייב. לפני כמה ימים שמעתי במקרה שיר של דסטיניז צ'יילד – הלהקה שהביאה לעולם את ביונסה – הקשבתי למילים של השיר,

Reading Time: 3 minutes אני תמיד משווה את התודעה הפמיניסטית שלי למשל המערה של אפלטון: מרגע שפקחת את העיניים וראית את האור – או את תרבות האונס – תלוי את מי שואלות – כבר אי אפשר לעצום אותן יותר בחזרה. הפריזמה שלך, המשקפת שדרכה את רואה את העולם, משתנה באופן