מאת: לירון כהן ונועה בורשטיין חדד
מרותקות למסך אנחנו צופות בעונה האינסופית של הישרדות, כשהדובדבן שבקצפת היא כמובן ג'קי אזולאי. האישה שעשתה את הבלתי ייעשה. תמרנה וניהלה ביד רמה עונה שלמה של הישרדות והוציאה לפועל בשלביה האחרונים, כשכבר ממש עלה לנו ממנה, ברית נשים!
ידענו שמחכות ומחכים למוצא פינו בעניין. אישה מזרחית שעושה מהלך שעד כה לא נעשה, שאולי יביא ארבע נשים לגמר של הישרדות ישראל, לראשונה – ופוליטיקלי בדממה.
הייתה זו החרדה ששיתקה אותנו. העין הרעה שפחדנו לפתוח על ברית הנשים והחשש מהרגע בו הכל יתהפך כמו במשפט המיזוגני הידוע "נשים, נשים – שק של נחשים…". פחדנו ליפול למלכודת של ההפקה והם, שיהיו בריאים, לא חסכו על הרגש שלנו בפרומואים. אך ככל שעוברים השבועות והפרקים נמתחים כמו מסטיק, נראה שברית הנשים חזקה ומחזיקה ואנחנו כבר מרשות לעצמנו להאמין שהפעם זה על אמת. ג'קי אזולאי עושה את זה. היא מביאה אותנו לאליפות!
הייתן מצפות שאישה שמובילה מהלך פמיניסטי שכזה, בתקופה בה פמיניזם הפך למיינסטרים, תקבל את תשואות הקהל הנרחב, פרגון מקצה לקצה ומחיאות כפיים סוערות ברחבי הרשת. אך זה לא המצב. המציאות לצערנו, היא שנשים פמיניסטיות שעשו מהלכים פורצי דרך מעולם לא קיבלו את תמיכת הקהל בעת המעשה. מהלכים פמיניסטיים לאורך כל ההיסטוריה תמיד חטפו ביקורות קשות וירידות לחייהן האישיים של מי שמובילות את המהלך – ולא רק על ידי גברים. וכך גם ג'קי, שחוטפת תגובות מכפישות ברשת.
"העצמה" נשית, צביעות גברית
רבות עוד יסופר על ברית הנשים שהובילה ג'קי, על השפה הרגשית של הברית הזו ועל האופן בו היא נרקמה מתוך חיבור אישי אמיתי של הנשים זו לזו. אך לפני שננתח את מהלכי הברית, נשים זרקור על התגובה הגברית לה.
המשחק הוא "הישרדות" והזוכה הוא זוכה אחד. אין ספק שכל מהלך שמקדם שחקן או שחקנית צעד אחד בדרך לגמר – יבוא על חשבון שחקן אחר. וברית הנשים לא שונה מזה, היא בהכרח תבוא על חשבון השחקנים הגברים. בדיוק כמו בעולם האמיתי, קידום נשים לא קורה בחלל ריק, אלא שהוא דורש מחירים מהגברים שלצידנו. כדי שיהיו יותר נשים בתפקידי ניהול – צריכים להיות שם פחות גברים. וכדי שיהיו יותר חברות כנסת נשים, חייבים להיות שם פחות גברים.
התגובה הגברית למהלך של נשות הישרדות חשפה בפנינו ש"העצמה נשית" זה דבר נחמד בעולם – עד לרגע בו זה הופך לאמיתי. כמו שלא פעם, בחיים האמיתיים, מצפים מאיתנו להישאר בגבולות הגזרה שלנו, להתקדם בתוך עולמנו ובטח שלא להתקדם על חשבון גברים – כך גם בהישרדות.
ומה שמדהים בתגובה הגברית הזו זה כמובן הצביעות שהיא חושפת – במשחק כמו בחיים, כי בריתות הגברים שנרקמו במשחק הזה לא נקראו כך בשום שלב. הן היו פשוט בריתות. כמו למשל הברית שכורת דנדן עם יהונתן, כשהשניים עוד היו בשבט "ליבולן" וחרב ההדחה הונחה על צווארו של הראשון: "יש לי חלום", אומר דנדן ליהונתן. "אתה, אני, מייקל ויובל בגמר". המשפט הקטן הזה מסדר לדנדן עוד מי יודע כמה ימים באי ומביא להדחתה של ורד, שהייתה בברית "רשמית" עם יהונתן. ברית גברים? חס וחלילה. כשהם עושים את זה, זה פשוט "המשחק".
דבר נוסף ומבאס שחושפת התגובה לברית הנשים, היא את המהירות בה חוקי המשחק נשברים כשהגברים מרגישים שאחיזתם בגמר מתרופפת וכמה מהר הם מקצינים לאלימות, לאובססיה ופראנויות. ברגע שהם מבינים שהנשים קשרו קשר מאחורי גבן, המוטיבציה העיקרית במשחק הופכת לניסיון "להראות להן שהגברים חזקים יותר". אל מול זה, מדהים לראות איך מתמרנות אותן הנשים דווקא באמצעות הסטיגמה הכי ישנה בספר – הן משתמשות בחשיבה של הגברים עליהן כ"רכלניות סכסכניות" והופכות את "נשים, נשים – שק של נחשים" לכלי לקידום הברית במשחק. הן מביימות ריבים, צועקות זו על זו ועושות הכל כדי להרדים את האובססיה של הגברים. ומצליחות בגדול.
ובנתיים, טפו טפו טפו, אלף פעמים חמסה, אנחנו זוכות לראות על המסך מופע מרהיב של עוצמה, חוכמה וכוח של נשים – שאוהבות זו את זו ומרימות זו לזו, על אף הביקורת הצבועה ובאמת – במשך שנים זכו בהישרדות גם גברים בדיוק באותן טקטיקות בהן נוקטות ג'קי וחברותיה. רק בעונה הזו ראינו לא מעט מהלכים נכלוליים של לא מעט גברים ששברו בריתות, שיקרו ודקרו מאחורי הגב. אבל כשחבורת הנשים עושה זאת, פתאום כולם נזעקים – מה פתאום ברית שמבוססת על מגדר בלבד??
אבל מה שגברים לא מבינים זה שברית נשים לא מבוססת על זהות מגדרית בלבד. היא מבוססת על מערכות יחסים, על חיבור אמיתי, על רגש עמוק ועל כאב משותף שחולקות הנשים המרשימות שכיכבו העונה. ואחרי שהסברנו את כל זה, נתפנה לדבר החשוב באמת ונדבר קצת על מערכות היחסים שהביאו את ברית הנשים עד להנה ואינשאללה, עד לגמר.
ג'קי ואודליה: "מצאתי חברה"
החיבור בין השתיים היה מיידי. אותה שפה, אותן בדיחות, אותם שירי ילדות אפילו. שותפות הגורל של השתיים יצרה ביניהן חיבור שלא הצריך מילים או כריתת ברית רשמית. אודליה סמכה על ג'קי מהרגע הראשון וג'קי סמכה עליה. עד כדי כך שהצליחו השתיים לביים ריב מאוד גבולי מול הגברים. ריב קשה, בו מטיח אודליה בג'קי רפש אמיתי וג'קי בתגובה – מצחיקה אותה בפרצופים. כמה אמון צריך להיות מגויס בשביל רגע כזה.
אודליה פגשה את ג'קי בנקודת שפל שלה במשחק. בשבט "ליבולן" היא הייתה גוף זר ושמה עלה כמועמדת ריאלית להדחה פעם אחר פעם. וזה הפספוס של לייה, תמונת המראה של ג'קי במשחק הזה ומנהיגת שבט "ליבולן", שלא השכילה להתעלות מעל הסטיגמות והרגש המיידי כלפי אודליה, אותה תפסה כ"רעשנית" ו"ברברית". נקודות העיוורון הללו גרמו ללייה לפספס את הפוטנציאל הגלום בקשר בין השתיים לברית נשים ארוכת טווח. לג'קי, שלא אחת מתייחסת לעצמה כ"מאפיונרית", יש יכולת נדירה לגעת בעומק של הנפש של האדם שעומד מולה. היא עושה זאת לא פעם על מנת לקדם מהלכים במשחק, אבל הנפש שלה ושל אודליה נגעו זו בזו מהרגע שנפגשו ודווקא איתה, לא היה לג'קי שום צורך לעשות מניפולציה. האמון החזק שנבנה בין שתיהן אמנם הכניס את אודליה לברית הנשים, אבל שחרר משהו גם בג'קי עצמה, שמצאה חברה לדבר איתה בכנות.
באמצעות הקשר בין השתיים, הפכה אודליה משחקנית שולית במשחק, שפעם אחר פעם ניצלה מהדחה בעור שיניה, לשחקנית מרכזית בברית הנשים. היא למדה מג'קי להפעיל את השכל הישר במשחק, לעשות מהלכים יוצאי דופן וללכת קדימה בביטחון מלא. ברגע האמת, בתוך הקושי הגדול של ג'קי להדיח את דודו, הייתה זו אודליה שהזכירה לה את השיעורים שהיא עצמה למדה ממנה. היא הכילה את הקושי של ג'קי, נתנה מקום לכאב, חיזקה ועודדה ולבסוף, הזכירה לה מה חשוב והיא, ככל הנראה הייתה זו ששכנעה אותה להמשיך בדרך ששירטטו יחדיו, אל עבר הגמר.
הריב שמביימות ג'קי ואודליה – איזה עומק של חברות!
ג'קי ושירה – שיעור ברגש
שירה החלה את העונה הזו מנקודת מוצא מרוחקת מאוד. היא לבשה על עצמה את דמות האישה האשכנזייה, המתנשאת, שמתקנת את העברית של כולם ומציעה לעשות להם מנוי ל"הארץ". הדמות הזו היא גם שהביאה אותה לכרות ברית טבעית (לכאורה) עם זהר שטראוס – שחקן, אשכנזי ותל-אביבי בדיוק כמוה, שימכור אותה בהזדמנות הראשונה. הדמות שלבשה שירה סימאה את עיניה. בה היא גם תלתה את הקושי של השורדים האחרים מולה: "הם שונאים אותי כי אני שמאלנית", היה לה נוח לומר. אבל אותה דמות גם לא לגמרי התאימה לאופי של שירה עצמה – נהפוכו. פעמים רבות, הדמות המתנשאת הזו שימשה עבורה כחומת הגנה אל מול ה"אספסוף" של הישרדות. התיקונים בשפה, העליונות המוסרית, האחיזה ב"הארץ"… כולם היו שם כדי לעצור את שירה מלהיטמע באמת – מלהיחשף באמת, כפי שהיא. פגיעה, רגישה, שלא נאמר חברותית.
ג'קי, בחוכמתה הרבה, הצליחה לראות מבעד להגנות ועם כמה מהלכים (כמו המהלך בו חשפה את השקרים שמוכר זהר לשירה), זכתה באמונה היקר של שירה ואז, עזרה לה לחדור, שכבה אחר שכבה לתוך עצמה. לקלף הגנות, לצחוק על עצמה אפילו. ואחרי טלטלות רגשיות לא נעימות – כמו השם שלה שנכתב פעם אחר פעם בתור האישה המעצבנת ביותר בשבט, למדה שירה להינות מהחברים שלה ולסמוך עליהם, שיאהבו אותה כמו שהיא אמת – על אשכנזיותה, על התנשאותה ובעיקר, על הפגיעות שבה. ואם את אודליה לימדה ג'קי שיעור על שכל, את שירה היא לימדה שיעור חשוב ברגש. ב"פמיניזם" – לא כתפיסת עולם אידיאולוגית, אלא כרגש מניע, שמייצר חברויות עמוקות ובריתות חשובות.
בדומה לקושי של לייה עם אודליה, גם לג'קי לא היה טבעי למצוא את המקום הזה עם שירה. הן לא מדברות את אותה השפה, הן לא גדלו באותן הערוגות. הדבר ה"טבעי" עבור ג'קי היה להתעצבן משירה – ולהדיח אותה. אבל בניגוד ללייה, ג'קי ראתה מבעד לזה ומינפה את הפוטנציאל הגלום בקשר בין השתיים.
ואם לייה מייצגת את הפמיניזם הליברלי – ואת תקרת הזכוכית שלו – אזי ג'קי מייצגת את הפמיניזם המזרחי, הפמיניזם של האחרות, המדוכאות. שעצם הדיכוי שלהן, בשילוב עם שפה שרכשו מבית, מאפשר להן לראות רחוק יותר, רחב יותר ולהצליח לכרות בריתות שלא מבוססות אך ורק על שפה משותפת, אלא גם על רגש עמוק.
ג'קי ודודו: סיפור אהבה מזרחי
הברית בין ג'קי לדודו היא קודם כל אהבה ממבט ראשון. ברית המדוכאים, הביביסטים, ישראל השניה – תצרפו לסלט הזה רגש אהבה גדול וקיבלתם ברית חזקה, חברות עמוקה וקשר עמוק וכנה שנוצר בין השניים.
בדומה למאבק המזרחי, הסדקים הראשונים בברית הקסומה הזו החלו לפרוץ כשהדיבור על – לשים נשים בחזית – הפך מחלום רחוק לאופציה ריאלית. אז או אז, התעוררו כלי הנשק העתיקים של הגברים משחר יומם כשבראשם, כמובן, המנהוד (ManHood). יהונתן, שאך לפני רגע שם את השם של דודו להדחה, החל לטפטף את הרעל באוזניו של דודו ולערער את האמון שלו בבת הברית הנאמנה (עד כה) שלו, ג'קי. דנדן מציע לו את האופציה שג'קי לא רק מערבבת את הברית, אלא שהיא ממש שקרנית – שבדתה חיים שלמים מליבה ושכל הסיפורים שלה מומצאים. והמשחק הופך מכוער עוד יותר כשדודו מקיא על ג'קי בעצבים את הסברה הזו.
הרצון להשאיר את דודו טלטל את ג'קי עוד מתחילת ההירקמות של ברית הנשים. היא אחזה בקונפליקט משני קצוותיו בתקווה שהתשובה הנכונה תגיע אליה ברגע האמת ומי שדחק בה שוב ושוב לבחור "אני או הן", היה דודו בעצמו, שהפעיל כלפיה כמעט אלימות, מתוך הצורך להוכיח שג'קי לא ששולטת בו והוא זה ששולט בסיטואציה.
מהר מאוד דודו מתנצל וג'קי סולחת, אבל הטעם הרע נשאר, במיוחד משום העובדה שהקשר בין השניים הוא דוגמא לסוגיה שמעסיקה לא מעט נשים פמיניסטיות. אנחנו נשואות לגברים, אנחנו אחיות של גברים, בנות של גברים, אנחנו יולדות אותם. מעולם לא חשבנו להזניח אותם מאחור על מנת להשיג את מבוקשנו, אלא שאנחנו אוחזות בקונפליקט משני צדדיו: לחיות תחת אותה קורת גג עם המדכא שלך, להיאבק בו ובו זמנית לאהוב אותו.
דודו נפגע ובצדק. הוא האמין בג'קי שהלכה לצידו והרגיש שפנתה נגדו ברגע האמת. הכעס שלו הוא ביטוי לפגיעות שלו שנחשפה, אך הביטוי הזה לקה במיזוגניה קשה.
לצד זה ובמפתיע, הצליחו השניים להחזיק בכל זאת את מערכת היחסים ואת הסיטואציה כולה בצורה מעוררת השתאות. עם הזעם המתפרץ אך גם עם הסליחה המהירה, החיבוק וההשלמה של דודו עם המצב בעת הדחתו – שם הפגין בגרות מרשימה והחזיק ביחד עם ג'קי, לרגע קסום אחד, את ברית הנשים ואת הקונפליקט כולו והפך גם הוא, בלכתו, לבן ברית.
אלה וג'קי: פשוט סיפור אהבה
סיפור האהבה הגדול ביותר של הישרדות אי פעם הוא סיפור האהבה של אלה וג'קי. בלי בריתות, בלי הסכמים ובלי מילים גדולות – השתיים האלה מנהלות חיי אהבה אפלטוניים (לכאורה) מעוררי קנאה. ואין יותר מידי מה לומר על הקשר הזה. בין השתיים האלה יש פשוט מאוד, א ה ב ה .
ואם בכל זאת חייבות לומר משהו, אז יתכן והאהבה של ג'קי ואלה היא הסיבה האמיתית לברית הנשים הזו. ברית שמבוססת כאמור על אהבה אך גם על אינטרסים. את הברית של ג'קי עם אודליה אפשר היה למסגר תחת אותה ברית עם דודו – ברית המזרחים. את הברית של ג'קי עם שירה אפשר היה לפרום בלי רגשות קשים. אבל בשביל להביא את אלה לגמר, בשביל לממש את האהבה של השתיים האלה, ג'קי הייתה חייבת להבריק ברעיון אחר. ברית הנשים היא הכותרת שמאפשרת לדבר הזה להתרחש או בקיצור – אלה וג'קי, יאללה תתחתנו.
