מאת: ניצן אהלי מרון
אמא שלך לא יודעת הכל
אמא שלך, אולי יודעת:
לבשל ארוחה לשלושים מוזמנים
לנקות את הבית ללא סימנים
לגדל ילדים מ א עד ת׳
לשכנע פעוט לקנח ת׳אף
לגמור מהצלחת
להיכנס למקלחת
לדבר בגיל שנתיים
לצחצח כל יום שיניים
וגם להזכיר לא אחת
שהיא -הכל עשתה לבד
אבל אמא שלך לא יודעת בכלל:
להודות שכל זה לא היה תמיד קל
שהיה נחמד לו היתה לה עזרה
שהיו גם לה אז רגעי שבירה
ואם היא אותם לא זוכרת עכשיו
זה אולי כי חלף מאז זמן די רב.
ואמא שלך לא ידעה מעולם:
לא להתנצל על פחות ממושלם
לא להתעניין בדעות הזולת
״מה יגידו״? ממש לא אכפת
וזה שאותך זה לא מעניין
לפעמים אותה ממש מעצבן
ובשקט בשקט לפני השינה
אולי היא, בך, קצת מקנאה
שמרשה לעצמך, כך בתבונה
לא לדעת הכל.
******
רכבות
רכבות תמיד מגיעות בזמן
נפגשות ולא משאירות סימן
אנשים מאחרים
משאירים
רוצים להיות זכירים
אבל הם לא רואים את המסילה או את התמרורים.
*****
חג מולדתי
שמיים אדומים דרך עיניים אדומות
רק בזכות הגשם הן לא נעצמות
העיר אינה עירי, העם אינו עמי
עוד צל נופל בחושך ולא אכפת לי מי
גדלתי בשנה אך התבגרתי ביותר
איך לפעמים הכוח טמון בלוותר
רוח קרירה של חורף סותרת שערות
עוד רגע אתבונן דרך עיניים אחרות
ניצן אהלי מרון, בת 34 מהוד השרון, עו״ד, קרימינולוגית ואמא לשניים
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה".
