מאת: ניבה עמלי-מעוז
בבדידות הנחת אותי
בעדינות
כלאת אותי תוך ידיעתי הבורה
בשפה זרה.
הפעלת כשפים ואת
כליי המוכרים שאלת לרגע.
אם כך
תם הזמן סוהרת נהדרת
הקצוות שלך שורפים את עצביי החשופים
נשקי וחיש התרחקי.
*******
קדאפי חזיות
יכולתי להיות המרד שלך
בלי דגלים
בלי חזיות
ניצנים עירומים, הסתרות
בעיטות בשעון
התנצלויות מהירות.
דרושה: אשכנזיה + שלושה
יצוגית ומאופקת
בעלת ידע בקבלת בשורות רעות
בשקט.
רציתי להיות המרד שלך
ולעזוב בחפיפה
שחלילה לא יונף דגל המהפכה.
******
הכל קול נקבה
פתחי את הרחם שלך לקראתי
עוד מעט אבוא לבקרו בשנית
אביא גיטרה וקולות
אביא סגולות לימים קשים
אביא תופים ומחולות
אשב עם הנשים באוהל
אשב איתן במעגל
אדליק את האש, את הנר, את היצירה
את כל אלו הרחם שלך, מכירה
אשמע שהירח הוא רק לבנה
אסלק את האדומה, הכחולה והצהובה מקנאה
אשתהה עוד שנייה בהיפוך תנועה מקרי
ליתר בטחון זכרי.
ניבה עמלי-מעוז, בת 49, אמא של שמחי, חיה בתל אביב יפו, אוהדת שרופה של מכבי פתח תקווה
לכל השירים במדור "נשים כותבות שירה" לחצו כאן
שם המדור הוא ציטוט משיר מאת עמליה זיו בשם "נשים כותבות שירה".
