מאת: מאיה בראון
***אזהרת ספויילר לסרט "צעירה מבטיחה"***
כשמסך הקולנוע נכבה והאורות באולם נדלקו, התחושה הראשונה שלי הייתה הלם. הסתכלתי על בן הזוג שלי ופשוט בהינו זו בזה למשך מספר שניות. ולבסוף אמרנו, וואט דה פאק.
הסרט 'צעירה מבטיחה', (Promising Young Woman), מגולל את סיפורה של צעירה, קאסי, בת השלושים. בסצנה הראשונה אנחנו רואים אותה: בחורה, יפהפייה ובלונדינית, יושבת לבדה, שיכורה עד כדי שהיא לא יכולה לשבת ישר. שני גברים מזילים ריר עליה מהצד ומתערבים ביניהם מי ילך 'להעמיס' אותה, בעוד שהחבר השלישי מרגיע אותם ומסביר להם שככה לא מתנהגים.
החבר השלישי הזה, הבחור הטוב בחבורה, ניגש אליה ושואל אותה לשלומה. היא שיכורה לגמרי ולא מוצאת את הפלאפון שלה ובקושי עומדת. הוא, בתגובה, מציע לה ברוב נחמדותו להקפיץ אותה הביתה. בשלב מסוים של הנסיעה, נראה שמשהו משתנה, והבחור המתוק שהציל את הבחורה מפני כל הטורפים בבר נהפך לטורף בעצמו. במקום לבית שלה הוא נוסע לשלו. הם מגיעים אליו, הוא מתחיל לנשק אותה ולגעת בה בזמן שהיא ממלמלת "מה אתה עושה".
ואז, פתאום, בשנייה אחת, היא מתפכחת לגמרי, מתיישבת על המיטה, כאילו לא שתתה לגימה אחת של אלכוהול, חוזרת ואומרת שוב, אבל הפעם בביטחון מלא, "מה אתה עושה". בסצנה הבאה, רואים אותה הולכת עם נקניקיה ולחמנייה בידה, בבוקר למחרת.
גיבורת העל הפמיניסטית
קאסי היא אישה מצליחה, סטודנטית לרפואה לשעבר שנצפה לה עתיד מזהיר כרופאה. ואז נינה, חברתה הטובה, נאנסה, התמוטטה נפשית ופרשה מהלימודים. קאסי פרשה גם היא, לטפל בחברתה הטובה, אבל נינה התאבדה כתוצאה מהמצוקה שלה.
כשאנחנו פוגשות את קאסי היא מוכרת בבית קפה, גרה אצל ההורים, ומחליטה לנקום בכל הגברים האלימים באשר הם. יש לה שיטת פעולה. היא יוצאת 'לצוד' אותם במועדונים: מתחזה לשיכורה עד שגבר כלשהו בא ומנסה להשכיב אותה. כשהיא מגיעה איתו הביתה והוא כבר שם אותה במיטה, בעודה כמעט חצי מעולפת, קאסי פתאום מתפכחת לחלוטין, נעמדת ומתחילה לדבר בצורה שוטפת לחלוטין.
הסרט מראה לנו את הבעות הבהלה של הגברים האלו, ובכל פעם חווית הצפייה היא של הנאה צרופה. כתוב להם על הפנים המשפט "אני לא מאמין שאת לא שפוכה לחלוטין ואני לא יכול לעשות בך מה שאני רוצה, כשלך אין יכולת להתנגד". הוא גם מדגים בצורה ברורה ומוצלחת במיוחד עד כמה הטיעון הנפוץ כל כך של "אבל היא רצתה את זה" מופרך לחלוטין כשמדובר בנשים שנמצאות תחת השפעת אלכוהול או חומרים אחרים.
הסרט פוגע לנו בבטן הרכה ונוגע בדיוק בנקודות הרגישות, שגורמות לנו להישאר עם הסרט עוד לפחות כמה ימים. אני שואלת את עצמי, מה היה שם שלא עזב אותי? ולמה זה?
מצד אחד, הסרט מציג את הגיבורה הראשית, כמעין אנדרדוג מפוספס. היא חכמה, משכילה, בעלת חוש הומור, יפה וככל הנראה הייתה הופכת להיות המרדית' גריי הבאה כרופאה. אך, היא מוצאת עצמה עובדת בבית קפה ומרגישים את הפספוס בחייה. אבל היא גם מצטיירת כגיבורת העל הפמיניסטית המושלמת, ונוקמת בכל גבר אקראי שמנצל נשים ויוצא בלי שריטה קטנה על המצפון.
כגיבורה, קאסי עולה מדרגה כשנשבר לה הלב סופית, שגם אהובה הפמיניסט ומכבד הנשים, מתגלה כמי ששיתף פעולה עם האונס של חברתה בימי האוניברסיטה, ועוד מנסה להתנקות מזה בטענה שהיה ילד. הגילוי הזה משיק את השלב השני של הנקמה. קאסי מחליטה לנקום בכל החבורה אשר שיתפה פעולה עם האונס של חברתה.
הכל עובד באופן מתוקתק, באינטליגנטיות ואלגנטיות אין קץ, סרט ג'יימס בונד לכל דבר ועניין. קאסי נוקמת בכל אחד מהחבורה הנפשעת, עד שהיא מגיעה לדובדבן שבקצפת, האנס המתועב. זמן הנקמה המושלם, זה הזמן, זה הרגע, נקודת השיא של הסרט, בה יעשה צדק והפמיניזם יכבוש את העולם.
ואז, כמו סטירת לחי מצלצלת, התמונה מתהפכת. תוך שנייה גיבורת העל שלנו נמרחת על המיטה מתחת לכרית. כל העוצמה שלה הולכת ומתפוגגת כאילו לא היה כלום. זה רגע ההלם.
האם יש לנו סיכוי לנצח?
וזה מה שלא עוזב אותי ימים אחרי הצפייה. זה הרגע שאת לא מאמינה שאת רואה. כל התכנון, העבודה, האלגנטיות, מצליחים להימחק, נוכח גבר אחד בינוני ולא חכם במיוחד, שפשוט הצליח להיות חזק יותר ממנה באותו רגע נתון. מה שמדהים הוא שאותו גבר נפשע, באותם רגעים מצליח להיראות לנו אפילו קצת מסכן ודורש רחמים. אך רגע לאחר מכן, חבר שלו מגיע, רואה את קאסי מתה במיטה, ואפילו לא טורח להבין מה קרה איתה, אלא רק לטשטש את העקבות. באותו רגע, כל הרחמים נעלמים.
התסריטאית, אמרלד פנל, מצליחה לא לשבור את ליבנו לחלוטין, ומייצרת סיום בו נבלי העל משלמים מחיר כלשהו. אבל ללא ספק הלב נחמץ ומתקשה להאמין.
אחרי הצפייה, וימים של מחשבה, אני מבינה למה הסרט הותיר בי הלם שכזה. כיום, רוב התסריטים מקבלים איזשהו טוויסט בעלילה: להימנע מסרט צפוי ולהפתיע, ליצור דמות אנדרדוג מורכבת יותר, מישהו שגם יכול בסוף לנצח או להפסיד.
אבל ב"צעירה מבטיחה" ההלם שנותר בך נוצר מתוך האנלוגיה המושלמת שהסרט מצליח לייצר בינינו לבין קאסי. הסרט מחדד את הפחד שבסוף, כמוה, גם אנחנו, בנות המין הנשי ניוותר מפסידות. שלא משנה עד כמה הדרך שעשינו לא מובנת מאליה, בסוף אנחנו יכולות להימחץ בידי אותן תרבות וחברה שמציבות בפנינו את אותם המחסומים שתמיד עמדו בדרכנו. במקרה של קאסי, להימחץ פיזית על ידי גבר. סמלי כל כך.
ואצל קאסי, גם כך בחיים שלנו ב-2021. לכאורה אנחנו חיות בתקופה טובה לפמיניזם: מי טו, נשים שמנהיגות מדינות, מספר שיא של נשים בממשלה ועוד. ועדיין, אנחנו רחוקות מהשינוי המהותי. מספרי מקרי האלימות והרצח כנגד נשים הולכים וגאים והחקיקה והענישה בנושא מביישות ומביכות. השחתות פנים של נשים במרחב הציבורי לא מפסיקות לרגע, פערי השכר רחוקים מלהצטמצם, הדיבור בלשון נקבה של מירב מיכאלי עדיין ממשיך להטריף רבים. והרשימה עוד ארוכה.
המאבק הפמיניסטי לא הסתיים. התקדמנו, אבל יש אבל. גם אם אני מנסה להילחם בפחדים ללכת לבד בלילה ברחוב, להתעלם מהביקורת על אורך המכנסיים שלי או מהיכולת שלי להרים את הקול במרחב הציבורי; גם כשאני מרגישה פמיניסטית פורצת דרך, שלא מתביישת בהיותה כזאת ומשמיעה דעות שמקבלות תגובות רבות וקשות בנושא – בסוף, גם אני, נמחצת ע"י המערכת הפטריארכלית. אותה מערכת שאומרת לי למעשה "חמודה, תלכי עם מכנסיים קצרים כמה שאת רוצה, אבל לכתוב בלשון נקבה בשלטים ציבוריים? זה עדיין לא יעבור פה". אותה מערכת שניצחה בסוף את קאסי.
אבל "צעירה מבטיחה" הוא גם סרט מעודד, והחוזקה שלו היא בכך שהוא מציג גבר אלים בצורה ראויה. סוף סוף הוא לא מוצג כמסכן שצריך שיקום. הסרט מציג את הבעיה האמיתית: התנהגויות אלימות מנורמלות בחברה שלנו. במקרה הטוב אומרים שהגבר האלים היה ילד, ובמקרה הרע אומרים שהוא בחור טוב שלא הבין את מה שקרה, או ש"את שידרת את המסר הלא נכון". בסרט הזה נשמע קול חשוב ומושתק בחברה שלנו: האשמים האמיתיים הם אותם גברים, והחברה כולה. גם אם הבחורה הייתה שיכורה ולבד במועדון.
לסקירות מסך נוספות לחצו כאן
תמונות קידום לסרט "צעירה מבטיחה": Focus Features
