הבלוג "נשים מצלמות" מורכב מנשים שאוהבות צילום, שמתרגשות מפעולת הצילום, שמוצאות בה דרך להתבטא. בין אם את צלמת מקצועית או מצלמת להנאתך, בין אם יש לך מצלמה שווה או שאת מצלמת בנייד, אני מזמינה אותך לשלוח עד 16 דימויים למייל. בתגובה, אשלח לך מספר שאלות והתשובות אליהן, ביחד עם התמונות, יתפרסמו כאן. oshri.hayun@gmail.com
קוראים לי שונית פלקו-זריצקי, נולדתי לאמא פינית ואבא ישראלי, גדלתי במושב יפה בשרון. שם, בריצה ברגלים יחפות על שבילים לוהטים, ספגתי את האהבה לטבע ואת החיבור לאדמה. בביקורים בבית הקיץ של משפחתי בפינלנד והשחייה באגמים, נטמעה בי האהבה למים, נופים ובעלי חיים מארץ רחוקה. גם האסתטיקה הפינית, המינימליסטית והחמה טבועה בי. השורשים האלה לימדו אותי להתבונן, להבחין בהבדלים ושינויים, להיות רגישה לסביבה.
אני בת 45, נשואה לאסף ואמא לגילעד, אורי ומאיה, חייבת להיות בתנועה מתמדת, אוהבת ללמוד, להתנסות, לחוות ולחקור. דקה מיום הולדתי הארבעים, עברתי עם משפחתי לדאלאס טקסס, היה שם כל מה שהכרתי במושב שלי – רק להיפך! חוויית המרחק, המרחבים העצומים ואפילו האור השונה היוו הזדמנות חדשה להתבונן סביב. הקפדתי לרוץ, לשחות ולטייל. זו הייתה גם הזדמנות עבורי לחזור לאהבה הישנה… ליום הולדת הארבעים שלי קניתי מצלמה ויצאתי לדרך שפתחה בפניי עולם מופלא. בקיץ האחרון, אחרי שנת לימודים בסטודיו גברא, החלטתי לעשות הסבה מקצועית וממהנדסת מחקר במעבדה לניטור מים התחלתי לעבוד כצלמת.
השנה למדתי בקורס "כיתת אמנית" בהנחיית שגית זלוף נמיר, ופתאום הכל נכנס למקומו. אני גמעתי את המילים שלה שבאופן הכי טבעי פתחו בפני עולמות חדשים והוציאו את כל מה שהיה שם תמיד ולא מצא דרך החוצה. מתחילת הקורס המוח שלי עובד 24/7, אני מקבלת השראה מכל דבר שנקלע בדרכי, מיצירות אמנות, מרגשות או מסתם סיטואציות שצצות: מצחיקות, מגוחכות, מעצבנות, מכאיבות.
בימים אלה אני עובדת על סדרת "השחיינית". אני מוצאת קשר בין המיטה למים. המיטה שמסמלת מקום חם, מחבק ומנחם, מסמלת עבורי גם עצבות ודיכאון. כמו המים, שמצד אחד עוטפים את העובר ברחם אימו, נותנים תחושה של ניקיון, רעננות והתחדשות, ומצד שני, עלולים להיות מסוכנים ולהוביל לחנק וטביעה.
סדרת השחיינית כולה מהווה את הדיוקן העצמי שלי. הצורך להתקדם כל הזמן, גם כשלא ממש ניתן, מאפיין אותי. הצבעוניות הסקנדינבית, מתחברת עם השורשים הפיניים שלי, האמונה שתמיד צריך לחתור קדימה, שהכל בידיים שלי, היא ניגוד מוחלט למנוחה וההתכרבלות שמיטה מסמלת. יש בי את הניגודים שהתמונות מביעות.
תמיד העדפתי להיות מאחורי העדשה, ולא להצטלם, לאחרונה אני מצלמת כמעט רק את עצמי. אני מרגישה שאצליח להגיע לתוצאות האופטימליות מבלי לביים אדם אחר, במטרה למתוח את הגבולות שלי ולהביט בעצמי באומץ, לקבל את הטוב, ולהתמודד עם מה שפחות.
אני לא חזקה במילים, לכן אני מצלמת. הייתי רוצה שהצופה יחליט מה הוא רואה ומרגיש, מבלי לתחום אותו בנישה שנגזרת מהטקסט. בעבודותיי אני אוהבת להשתמש בהומור/ הגחכה. לדוגמא, "תהילה" שמתייחסת לתהילתה של עקרת הבית או "מיס קורונה 2020" שמתייחסת בגיחוך לירידה הכללית מהפסים.
בחלק מעבודותי אני מתיחסת לפחדים ולקשיים המלווים את האמהות שלי.
עבודות של חקר: מטמורפוזה, טקסטורות גאומטריה.
בימים אלו במוזיאון חיפה לאמנות תערוכה בשם "מרחבים במשבר". התערוכה כוללת תשע תערוכות ביניהן התערוכה "נגופים" אותה אצרה בכישרון רב, שגית זלוף נמיר. בתערוכה מוצגות עבודות של סטודנטים מקורסי מאסטר של שגית, המגיבות דרך עדשת המצלמה, להוויה החדשה שנכפתה על כולנו, עם פרוץ מגפת הקורונה. אני מתרגשת, לאחר שנה אחת בלבד בה אני מגדירה את עצמי כצלמת, להציג שתיים מעבודותיי בתערוכה זו לצד יוצרים כה מוכשרים.
אתר האינטרנט שלי:
אינסטגרם:
https://www.instagram.com/shunitza/
פייסבוק:
https://www.facebook.com/shunit.zaritskyflakowicz
