שאלת המנהיגות עומדת כיום על הפרק בישראל יותר מאי פעם. עשרות אלפי אזרחיות ואזרחים מודאגות מפגינות מדי יום ואחרות נשארות בבית כשבליבן מכרסמת כמיהה למנהיגה מסוג אחר. גם גברים וגם נשים בישראל רוצים מנהיגות חדשה ואחרת. אבל ניתוח מגדרי של המצב מגלה את הפער שיש בין גברים ונשים.
המחאה הגברית תכוון למנהיגים מאותו סוג של ראש הממשלה המכהן וקודמיו בתפקיד. אם דרישתם תיענה, "נזכה" לראות שוב אלטרנטיבות המכתירות גברים, יוצאי צבא, פוליטיקאים מתהווים, כאלו שחוטאים בגזענות, סקסיזם, ומביאים לפתחנו כמיהה לשלטון מתוך רצון להחזיק בכוח.
המחאה הנשית תקרא למנהיגות "בואי". היא לא תכתיר נשים על פי מדרג דרגות על הכתפיים, הופעות בתקשורת ויכולת לייצר באז. המחאה הנשית תשאף למנהיגות שתבטא אותנו, שתפעל עבור החברה, שתסיר מעלינו את העול של מאבקי הכוח הילדותיים.
אך המחאה הנשית נותרת אבודה, חסרת פנים וקולה חלש מדי מכדי להיות משמעותי מספיק בגל המחאה הנוכחי. למה?
אולי כי קשה לנו לדמיין ראשת ממשלה מנהיגה. קשה לרדת לרזולוציות של מה שהיינו מצפות ממנה כי לא הכרנו כזו מימינו. גם גולדה, בסופו של יום, הנהיגה כמו גברים אחרים. זה מאפיין לא מעט נשים שנמצאות במרחבים גבריים – יכולותיהן לא יכולות לבוא לידי ביטוי בגלל החסמים הרבים העומדים בפניהן.
ג'סינדה ארדרן היא הביונסה שלי
אז איך נדע איזו מנהיגה לבקש לעצמנו? בואו נחלום בהקיץ, כשדמותה של ג'סינדה ארדרן, ראשת ממשלת ניו זילנד מציצה שם למול עינינו. ג'סינדה ארדרן לטובת מי ששהתה בירח בשנה האחרונה היא אחת הנשים המנהיגות המדוברות ביותר בעולם בשנים האחרונות, היא עלתה לתודעה הציבורית מניהול יוצא דופן של משבר הקורונה בארצה וגם ממחוות אנושיות ומרגשות של מנהיגה לעמה, אחת מהן זכורה במיוחד כשעטתה על ראשה כיסוי ראש כנהוג אצל החברה המוסלמית בביקור נחומים לאחר פיגוע שנעשה בשני מסגדים בסכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד, והגיבה בתקיפות למול אירוע הטרור בארצה.
אם לומר את האמת, אני נהנת לפנטז עליה מדי פעם, על מנהיגה כמו ג'סינדה. אני מריירת על תמונתה שמתנפנפת מול עיני בפיד הפייסבוק, מלאה בערגה למנהיגה. אני קוראת עוד כתבה שמספרת איך נשים מצליחות להנהיג טוב יותר בימי קורונה.
ג'סינדה ארדרן היא מה שגל גדות בשביל ישראלים, היא מה שאובמה בשביל דמוקרטים בארה"ב, היא מה שרוביק דנילוביץ' בשביל באר-שבעים היא מה שביונסה בשביל כל העולם.
ארדרן היא האדם הזה שעושה לך להתרגש למולה, שמפיחה בך טוב וחיים, שנותנת שקט. היא זו שמאפשרת לך לזחול בחזרה למחילה שלך ולחיות את החיים הממוצעים שלך באהבה גדולה אליהם. מבלי להזדעזע מדי יום מהכותרות בעיתונים, מבלי להרגיש מרומה ומנוצלת בארצך מולדתך.
ומדי פעם את מדמיינת אותה נכנסת אל משכן הכנסת הירושלמית שלך: את ג'סינדה ארדרן שלך, זאת שהיא ללא עוררין, גם אם היא מפספסת לפעמים והיא לא מושלמת.
פוליטיקה טראומתית: כדי לשרוד בישראל צריך לברוח לפנטזיה
הפנטזיה הזו היא מצילת חיים. למעשה אני לגמרי משוכנעת שהיא דיסוציאטיבית: זה המנגנון שמאפיין התמודדות עם אירוע טראומתי. כשמשהו בלתי נסבל קורה לי הגוף שלי נשאר במציאות הנוראית, אבל הדיסוציאציה מאפשרת לתודעה שלי להתנתק ולהיעלם למקום אחר ובטוח יותר בראש שלי, כזה שמגן עליי מהבלתי נתפס שמתרחש בזמן אמת. זו ג'סינדה עבורי.
אנחנו חיות בתוך סיטואציה נוראית של תחושת כאוס שאופפת אותנו, החלום למשהו אחר מתנפץ מול עינינו כשעוד סרטון של מיקי זוהר מרצד בפיד נוזף בחברת הכנסת רדיר כמאל "זה אחד הנאומים הדוחים ששמעתי". או כשהשכל מטיח בשוטרת האתיופית "אני הבאתי את ההורים שלך לארץ". כשמירי רגב מדברת על סטייקים, כשבנט הוא הכוכב הזורח וחולדאי זומם על כסא ראש הממשלה. כשהשיח ברשתות מציף גזענות עתיקת שנים, המתווים להתמודדות עם הקורונה פטרוניים ומפלים נשים, ואני מעדיפה לרחף שם למעלה מעל כל השיט הזה, שם מותר לפנטז את כל מה שרק נרצה. כי בהינתן המציאות זה הדבר הכי יעיל שאנחנו יכולות לעשות.
המנגנון הזה, של הדיסוציאציה, הוא שם כדי לנתק אותנו מהרגע הטראומטי, נכון. אבל הוא גם מאפשר לנו לחלום על חיים אחרים, על מציאות שונה, על מקום בטוח.
רק שהבריחה הדיסוציאטיבית שלי, הפנטזיה שמצילה אותי, היא המציאות של אחרים. בסופ"ש האחרון נבחרה ג'סינדה ארדרן לראשות הממשלה של ניו זילנד לקדנציה שניה בהישג כמעט חסר תקדים ואיתה עוד 57 נשים מתוך 120 חברי פרלמנט.
צפיתי בנאום הבחירות שלה, שחלקים ממנו נאמה בשפה הילידית מאוריטנית, והיא אמרה כך: "אנחנו חיים בעולם מקוטב, מקום בו יותר ויותר אנשים איבדו את היכולת לראות את נקודת המבט אחד של השניה. אני מקווה שבבחירה הזו, ניו זילנד הראתה שזה לא מי שאנחנו שזו אומה שיכולה להקשיב, ויכולה להתווכח. הרי אחרי הכול אנחנו קטנים מדי מכדי לאבד את היכולת לראות פרספקטיבה של אחרים. תהליך הבחירות הוא לא מוצלח בלקרב בין אנשים, אך הוא גם לא צריך לקרוע אותנו לגזרים". התעוררתי מהחלום והרגשתי ריר נוזל לי מהפה.
בינתיים בנטפליקס: דנמרק יותר דומה לישראל משחשבנו
בינות לפנטזיות שלי על הביונסיה הניוזילנדית שלי, לצד הקנאה בכך שפנטזיית הבריחה שלי היא המציאות של אחרות, עסקתי בסופ"ש גם בבינג' לסדרה הדנית "בורגן". העלילה עוסקת בבירגיטה ניבורג שנבחרה לראשות הממשלה. היא אישה פמיניסטית, צעירה יחסית, מנהיגת מפלגת המתונים. הסדרה מביאה בחוכמה רבה סיטואציות איתן היא מתמודדת בתוך עולם הפוליטיקה הגברית.
באחד הפרקים ניבורג מנסה להעביר הצעת חוק לשיוויון בין נשים וגברים בדירקטורים של חברות עסקיות בדנמרק. מדובר בצעד מעורר פלצות עבור אנשי התעשייה והטייקונים במדינה, שכן זוהי התערבות "בוטה" מצד הממשלה במגזר הפרטי. במאבק כוח מנסה אחד הטייקונים לסכל את הצעת החוק על ידי איום כי יוציא את כל עסקיו מדנמרק, מה שיגרום להפסדים עצומים לכלכלה של דנמרק– אובדן של 11% מהתל"ג.
ניבורג, דמות מופתית לאישה שמכירה את רזי הפוליטיקה לא מהססת מצד אחד להשתמש בכל הטריקים הפוליטיים המלוכלכים כשיש צורך בכך ומצד שני מצליחה בהחלטות הקריטיות לשמור על הגינות. צעדיה של בירגיטה שנמצאים תחת זכוכית המגדלת של הציבור לא תמיד מובנים ולא פעם שיקוליה מעוררים את זעם הציבור בליווי כלי התקשורת המייצרים סקנדלים.
לא מעט סיטואציות נוספות עולות בסדרה, ומדגימות בדיוק את המורכבות של אישה פמיניסטית, "שמאלנית", הדוגלת בשוויון לכלל האזרחים, לצד הכרח המציאות של מנהיגת מדינה שחייבת להתייצב בסיטואציות בלתי אפשריות ולקבל החלטות הרות גורל מדי יום. חלקן, שמתי לב, מוכרות לנו היטב בישראל.
ניבורג צריכה להגיב להתערבות של גורמים זרים במדינה, למשל ארה"ב ופעילותה על אדמות דנמרק, לצד שיקולי שמירה על היחסים עם ארה"ב. היא עוסקת בכיבוש הילידים (גרינלנד) בדנמרק והדיכוי שלהם, שמוביל לפשיעה, פליטה של בני נוער ממערכות החינוך ואחוזי התאבדות גבוהים.
עוד דוגמא שאנו מכירים מקרוב נמצאת בפרק שעוסק בהסכמי רכש עם מדינה שהמנהיג שלה הוא דמוקרט-דיקטטור, המבקש להסגיר לידיו מתנגד המשטר שנמצא על אדמת דנמרק. ראשת הממשלה נדרשת להחליט האם להסגיר אותו בידיעה שהוא יוצא להורג, או לוותר על העסקה השמנה שעתידה להיטיב עם הכלכלה הדנית.
זו לא המלצת צפייה, אלא ניסיון לצלול לתוך המורכבות של נשים בפוליטיקה הישראלית
במדינה שלנו יש אתגר לא קטן לפיצוח: היא נאלצת להתמודד עם כיבוש של עם אחר, עם מגוון אתני עצום, עם הגירה ופליטות לצד עוצמה טכנולוגית, כלכלית וצבאית. נדרשת לא רק אישה אחת אלא מגוון של נשים המסוגלות מצד אחד להעמיד במקומם גברים עם כוח כלכלי ופוליטי עצום, להתנהל מולם בעוצמה ולאחוז באותה העת ברוך, חמלה ואדיבות כלפי כל אדם ואישה שבחרו בהן ושזהו הכוח היחיד שיש בידיהם.
ולמרות שדעת הקהל הישראלי נתונה ללא מעט מניפולציות על ידי מפלצות של כוח וכסף, יש דברים שלא ימחקו מבין עינינו – יושרה, מקצועיות, אמת ושאיפה לטוב. וכשאלו יהיו שם אנחנו נשכיל להבחין בהן ולבחור בהן לייצג אותנו נאמנה.
בואי, אנחנו מחכות לך ומאמינות בך ג'סינדה משלנו.
לטורים נוספים של הומלסית פוליטית לחצו כאן
תמונה בראש הכתבה:
